נתחיל בווידוי אישי: לאחר צפייה בהופעה המדוברת של איימי בבלגרד ביוני 2011 החזקתי אצבעות. למי שלא ראה את הסרטון ביוטיוב אז במשפט אחד – זה נראה סופני. ידעתי שאיימי תחגוג יומולדת 28 בספטמבר ומשום מה הרגשתי שאם היא רק תצליח לחמוק מ"מועדון 27", רק להשאר בחיים עוד שלושה חודשים, היא כבר תהיה בסדר. נחזור לאיימי עוד מעט, תחילה, קצת על האזור:
כיום, אין תייר ישראלי שלא שמע על שוק קמדן, אבל קמדן לא תמיד היה אזור פופולרי. עד שנות השבעים האזור היה אזור מסחר. היסטורית, הקירבה של קמדן לתעלה החשובה בלונדון – ריג'נטס קאנאל, הוא שהפך אותו לאזור שמתמחה בעיקר בשינוע ואחסון של חומרי גלם, בעידן שבו אלו היו משתנעים ע"י סוס שמושך אסדה על התעלה.
כל זה השתנה כאמור בשנות השבעים כאשר שני חברי ילדות – ביל פאלפורד ופיטר ווילר רכשו את אתר Dingwalls - מחסן עץ ישן בקמדן. הרעיון היה להפוך אותו לשוק אלטרנטיבי עם דוכנים בהם אמנים יציגו את עבודותיהם. וכך, שוק קמדן נפתח רשמית ב 1972.
כיום, אין תייר ישראלי שלא שמע על שוק קמדן, אבל קמדן לא תמיד היה אזור פופולרי. עד שנות השבעים האזור היה אזור מסחר. היסטורית, הקירבה של קמדן לתעלה החשובה בלונדון – ריג'נטס קאנאל, הוא שהפך אותו לאזור שמתמחה בעיקר בשינוע ואחסון של חומרי גלם, בעידן שבו אלו היו משתנעים ע"י סוס שמושך אסדה על התעלה.
כל זה השתנה כאמור בשנות השבעים כאשר שני חברי ילדות – ביל פאלפורד ופיטר ווילר רכשו את אתר Dingwalls - מחסן עץ ישן בקמדן. הרעיון היה להפוך אותו לשוק אלטרנטיבי עם דוכנים בהם אמנים יציגו את עבודותיהם. וכך, שוק קמדן נפתח רשמית ב 1972.
שנה אח"כ, הם כבר פתחו באותו אתר אולם הופעות לאמנים מתחילים. המטרה היתה להתחרות באולם שכבר פעל כמה שנים לא רחוק משם – ה Roundhouse. ה Roundhouse היה תחנה ישנה לסיבוב רכבות (בתקופה הוויקטוריאנית היה נדרש לסובב קטר בתחנה הסופית כדי שזה יהיה מוכן לנסיעה הבאה בכיוון ההפוך), שהוסב לאולם הופעות. האולם התגאה בתמיכתו בשמות לא מוכרים באותם ימים כמו פינק פלויד וג'ימי הנדריקס. התחרות בין שני האולמות רק תרמה להצבת קמדן כמקום להיות בו לאמנים אלטרנטיבים.
ומי הגיח בשנות השבעים כתנועה האלטרנטיבית בלונדון? תנועת הפאנק, שתשנה את קמדן לתמיד. מכיוון שהפאנקיסטים נחשבו אז ל"טראבל מייקרס", הם חיפשו מקום שייקבל אותם כמו שהם. קמדן התאימה להם בדיוק – Dingwalls אפילו התגאה בשעת סגירה של 2 בלילה! (מחתרתי!). מהר מאוד Dingwalls וה Roundhouse כבר אירחו להקות כמו The Sex Pistols, The Stranglers ו Blondie, כל אלה לפני שהתפרסמו, ועד היום הם עדיין מתחרים ביניהם על איפה היו הלילות היותר פרועים. גם היום, כשתסתובבו בשוק קמדן תוכלו לראות עדיין פאנקיסטים אמיתיים שתמיד ייראו בקמדן את הבית הטבעי שלהם.
ומי הגיח בשנות השבעים כתנועה האלטרנטיבית בלונדון? תנועת הפאנק, שתשנה את קמדן לתמיד. מכיוון שהפאנקיסטים נחשבו אז ל"טראבל מייקרס", הם חיפשו מקום שייקבל אותם כמו שהם. קמדן התאימה להם בדיוק – Dingwalls אפילו התגאה בשעת סגירה של 2 בלילה! (מחתרתי!). מהר מאוד Dingwalls וה Roundhouse כבר אירחו להקות כמו The Sex Pistols, The Stranglers ו Blondie, כל אלה לפני שהתפרסמו, ועד היום הם עדיין מתחרים ביניהם על איפה היו הלילות היותר פרועים. גם היום, כשתסתובבו בשוק קמדן תוכלו לראות עדיין פאנקיסטים אמיתיים שתמיד ייראו בקמדן את הבית הטבעי שלהם.
כל התרבות האלטרנטיבית הזאת שהתעוררה בקמדן בשנות השבעים נשמרה עד היום, וזה כנראה מה שמשך את איימי לכאן. איימי עבדה באחד הדוכנים בשוק קמדן כשהייתה צעירה ותמיד חלמה לחזור ולגור כאן.
מה שאמן עושה עם התשלום הראשון שהוא מקבל יכול לומר עליו הרבה. לדוגמא, הסוכנת של גאנס אנד רוזס מספרת שכשהם היו הומלסים וישנו אצלה על הספה, הם קיבלו את המקדמה על חתימת החוזה הראשון שלהם. מה הם עשו, פינו את הספה? לא, הם רצו לקנות הרואין. מה עשתה איימי עם התשלום הראשון שלה? עזבה את הבית ועברה לגור בדירה הראשונה שלה במקום שהיא תמיד הצהירה שהחלום שלה היה לחיות בו – קמדן (ולמדקדקים ביניכם - 25 Prowse Place, קמדן). היא עד כדי כך היתה אחראית, שהיא אפילו לא שכרה את הדירה, היא קנתה אותה! עם משכנתא!
אין אמן שמזוהה עם קמדן יותר מאיימי. עד היום כשמסתובבים בקמדן ניתן לחוש את הנוכחות שלה – אם זה בדוכני השוק שתמיד ימכרו מזכרות וינגנו את המוסיקה שלה או אם זה פסלים וגרפיטי שאמנים מקומיים ממשיכים ליצור עד היום בדמותה. אחרי יצירות גרפיטי קצת קשה לעקוב כי הן נוצרות ונמחקות בדרך קבע, אבל פסלים נוטים להשאר, וב 2014 ניתן האישור לפסל הברונזה בדמותה של איימי שנוצר ע"י סקוט איטון להשאר פה על בסיס תמידי. הפסל ממוקם באמצע שוק האורוות של קמדן.
פאבים – שניים מהפאבים שהיו המועדפים על איימי הם The Good Mixer - לא מומלץ (אלא אם אתם מחפשים פאנקיסטים או צרות), וכמובן The Hawley Arms – כן מומלץ. אוכל טוב, אווירה טובה וקומה שנייה עם מקום להופעות של אמנים מקומיים. אם תלכו לשירותים פה, תגלו שהקירות והתקרה הוסבו לספר געגועים לאיימי.
אם אתם בקמדן בשביל איימי, או שסתם נמאס לכם משוק מתויר ויקר מדי, לפחות עוד מקום אחד מחכה לכם:
המוזיאון היהודי – לא במקרה נמצא בקמדן, ולא במקרה מציג תערוכה שמוקדשת כולה לאיימי. התערוכה היתה לאחרונה בסבב עולמי אבל עכשיו חוזרת למשכנה הקבוע כאן (תאריכים מדויקים באתר). התערוכה אורגנה ע"י משפחתה של איימי ומוצגים בה פריטים אישיים, מכתבים, תמונות וסיפורים מחיי המשפחה של איימי שמציגים את הפן היותר אישי ואינטימי שלה. מומלץ. לגבי שאר המוזיאון – אם הגעתם עד לכאן (ואם כבר שילמתם כניסה לראות את התערוכה...), למה לא ללמוד קצת על ההיסטוריה של יהדות בריטניה? שעות פתיחה: כל יום 10:00 – 17:00, יום שישי נסגר ב 14:00. כתובת כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה