אוקיי אוקיי אז אני יודע שאנחנו מדברים פה על נושא רציני ולפחות 5 נשים נרצחו על ידי אותו רוצח. אבל היי, אם כבר להרצח, אז למה לא לבחור בחתך כירורגי עמוק לצוואר שכנראה יהרוג אותך בלי שתרגיש, ועל ידי אחד הרוצחים המפורסמים ביותר, שיכניס את השם שלך לספרי ההיסטוריה למאות השנים הקרובות?
אז תחילה נעבור על מסכת האירועים ואז נראה קצת זוויות רלוונטיות לתייר הישראלי:
הרקע:
השנה היא 1888 והמקום הוא ווייטצ'אפל שבאיסט אנד. אם יש הגדרה כלשהי למילה Slums, פה וכאן זה ההתגלמות שלה. קצת דוגמאות: תוחלת החיים הממוצעת לגבר כאן היא 40, ביוב וזוהמה זורמים ברחובות, האיזור מאכלס בערך 80,000 תושבים (רק להשוואה, כיום מתגוררים כאן 15,000), כל אישה רביעית בממוצע מתדרדרת בשלב מסויים בחייה לזנות. אין רישומים מדויקים, אבל היהודים מהווים חלק ניכר מאוכלוסיית ווייטצ'אפל.
האירועים (בקצרה ככל שאוכל) לפי סדר כרונולוגי:
31.8.1888 – גופתה של מארי-אן ניקולס נמצאת על ידי צ'ארלס קרוס, סבל במקצועו בדרכו לעבודה, בשעה 3.40 בבוקר ברחוב Bucks Row. מארי-אן היתה ידועה כזונת רחוב. לגופה היה חתך עמוק בצוואר – לפי העדויות החתך היה כה עמוק עד שהראש כמעט נערף. כמו כן חלל הבטן נפתח ואיבריה הפנימיים היו גלויים לעין.
8.9.1888 – ג'ון דייוויס מוצא את גופתה של אנני צ'אפמן בשעה 6 בבוקר ברחוב Hanbury Street. אנני עסקה במכירת פרחים והשלימה הכנסה על ידי זנות מזדמנת. שוב, חתך עמוק בצוואר שכמעט ערף את ראשה ופתיחת חלל הבטן. רופא שהוזעק למקום קובע את מותה ומבחין שהרחם שלה נשלף ונלקח ע"י הרוצח!
27.9.1888 – מכתב מגיע לסוכנות הידיעות של לונדון מאדם שמגדיר את עצמו כ "ג'ק המרטש". באותה תקופה יש לציין שמגיעים מאות מכתבים מאנשים שטוענים לכתר הרוצח. מה שמיוחד במכתב הזה זה שהרוצח מבטיח שני דברים: שהוא יתקוף שוב בימים הקרובים ושהוא יתלוש לקורבנותיו את האזניים. מכאן והלאה הרוצח נודע בשם ג'ק המרטש.
30.9.1888 - הרוצח מקיים את הבטחתו ותוקף שלושה ימים לאחר המכתב והפעם ברצח כפול. בערך בשעה 12:45 בלילה, יהודי ממוצא הונגרי, ישראל שוורץ, מבחין בגבר כבן 30 עם שפם מכה בחורה ברחוב Berner. הגבר מבחין בישראל מתקרב וצועק לעברו "Lipski", שם גנאי ליהודי, ישראל מסתובב ובורח. גופתה של אליזבת סטרייד, זונת רחוב, מתגלה כרבע שעה לאחר מכן ע"י לואיס דימשץ. שוב, סיבת המוות היא חתך עמוק בצוואר. הסברה היא שג'ק המרטש זנח את ההתעללות בגופה כשהבחין בישראל מתקרב (היהודי גיבור היום?) ולכן החליט לתקוף שוב באותו לילה (אולי לא...).
45 דקות לאחר מכן, בשעה 01.45, השוטר אדוארד ווטקינס נכנס לכיכר Mitre הנמצאת בערך כקילומטר מרחוב Berner כחלק מסיורו השיגרתי. הוא עובר שם כל 15 דקות. אבל עכשיו הוא מגלה את גופתה של קאתרין אדווס. לגופה יש חתך עמוק בצוואר, חלל הבטן נפתח וחלק מהרחם והכלייה השמאלית נלקחו.
1.10.1888 – מכתב שני מגיע לסוכנות הידיעות בו מתגאה ג'ק המרטש ברצח כפול שביצע זה עתה ומתנצל על שלא יצא לו לקיים את הבטחתו לתלוש את אזני קרבנותיו.
16.10.1888 – מכתב שלישי מתקבל במשמר האזרחי של וויטצ'אפל. המכתב נקרא "מהגיהנום" ומצורפת לו חצי כלייה. רופא שבודק את הכלייה מאשר שאכן היא אנושית ושמאלית אך באותם ימים לא היה ניתן לוודא שאכן היא של קאתרין אדווס.
9.11.1888 – מארי קלי נרצחת בביתה שב Miller’s Court. מקרה זה הוא יוצא דופן מכמה סיבות: הנרצחת היתה בת 23 במותה כאשר הנרצחות האחרות היו בסביבות גיל ה 40, והרצח התרחש בתוך דירתה של מארי - מארי אירחה לקוחות בדירתה ולא ברחוב. עובדה זו חשובה שכן ההתעללות בגופתה של מארי נמשכה כנראה שעות, ולכן עדים מזירת הרצח מתארים אותה כבית מטבחיים.
ואחרי מסכת אירועים מרנינת נפש כזו, נעבור קצת לזוויות היהודיות של סיפור ג'ק המרטש:
רוב עדי הראיה היו יהודים. החל מישראל שוורץ המסכן ועד שלושת העדים שראו את קאתרין אדווס מתגפפת עם גבר משופם בשנות השלושים לחייו בכיכר Mitre זמן קצר לפני מותה.
ג'ק המרטש לקח את סינרה המגואל בדם של קאתרין אדווס וזרק אותו ברחוב Goulston. ליד הסינר נמצאה כתובת גראפיטי טרייה: "The Juwes are the men that will not be blamed for nothing". הכתובת יכולה לרמז שהאשמה לרציחות תלויה ביהודים. מפקח המשטרה צ'ארלס וורן דאג למחוק את הכתובת עד הבוקר שכן הוא חשש מהתפרצות של פרעות אנטישמיות. בימינו זיהוי פלילי היו דואגים לפיטוריו המהירים...
החשוד הראשון ברציחות היה ג'ון פייזר היהודי. הוא היה ידוע ביחסו האלים לזונות הרחוב ונעצר על ידי המשטרה אך לאחר חקירה התברר שהיה לו אליבי לזמני הרציחות והוא שוחרר.
אתרים לתייר המתעניין בג'ק המרטש:
מוזיאון ג'ק המרטש – נפתח לאחרונה על ידי בכיר לשעבר בגוגל. המוזיאון מעורר מחלוקת מפתיחתו וחלק מהמבקרים טוענים שהמוזיאון מהלל את ג'ק המרטש במקום לתת יותר דגש על חיי הקרבנות. עדיין, שווה ביקור ומחיר הכניסה כולל סיור בווייטצ'אפל. כתובת: 12 Cable Street, London.
אינספור סיורים בתשלום שתמצאו בקלות באינטרנט יבטיחו לספר לכם את סיפור ג'ק המרטש. שורה תחתונה, לא הרבה נשאר בווייטצ'אפל מימי ג'ק המרטש ופשוט תשמעו קצת יותר פרטים מהמתואר פה.
המוסד היחידי שנותר על תילו מימי ג'ק המרטש הוא הפאב Ten Bells. עדי ראיה רבים סיפרו שקרבנותיו של ג'ק המרטש בילו את רגעיהן האחרונים בפאב הזה וסברה אחת טוענת שהוא היה בוחר את הקרבן הבא שלו בעודו שותה פה. בנות, לכו לשתות פה, רק אל תעזבו עם גבר משופם שכרגע פגשתן...
אז תחילה נעבור על מסכת האירועים ואז נראה קצת זוויות רלוונטיות לתייר הישראלי:
הרקע:
השנה היא 1888 והמקום הוא ווייטצ'אפל שבאיסט אנד. אם יש הגדרה כלשהי למילה Slums, פה וכאן זה ההתגלמות שלה. קצת דוגמאות: תוחלת החיים הממוצעת לגבר כאן היא 40, ביוב וזוהמה זורמים ברחובות, האיזור מאכלס בערך 80,000 תושבים (רק להשוואה, כיום מתגוררים כאן 15,000), כל אישה רביעית בממוצע מתדרדרת בשלב מסויים בחייה לזנות. אין רישומים מדויקים, אבל היהודים מהווים חלק ניכר מאוכלוסיית ווייטצ'אפל.
האירועים (בקצרה ככל שאוכל) לפי סדר כרונולוגי:
31.8.1888 – גופתה של מארי-אן ניקולס נמצאת על ידי צ'ארלס קרוס, סבל במקצועו בדרכו לעבודה, בשעה 3.40 בבוקר ברחוב Bucks Row. מארי-אן היתה ידועה כזונת רחוב. לגופה היה חתך עמוק בצוואר – לפי העדויות החתך היה כה עמוק עד שהראש כמעט נערף. כמו כן חלל הבטן נפתח ואיבריה הפנימיים היו גלויים לעין.
8.9.1888 – ג'ון דייוויס מוצא את גופתה של אנני צ'אפמן בשעה 6 בבוקר ברחוב Hanbury Street. אנני עסקה במכירת פרחים והשלימה הכנסה על ידי זנות מזדמנת. שוב, חתך עמוק בצוואר שכמעט ערף את ראשה ופתיחת חלל הבטן. רופא שהוזעק למקום קובע את מותה ומבחין שהרחם שלה נשלף ונלקח ע"י הרוצח!
27.9.1888 – מכתב מגיע לסוכנות הידיעות של לונדון מאדם שמגדיר את עצמו כ "ג'ק המרטש". באותה תקופה יש לציין שמגיעים מאות מכתבים מאנשים שטוענים לכתר הרוצח. מה שמיוחד במכתב הזה זה שהרוצח מבטיח שני דברים: שהוא יתקוף שוב בימים הקרובים ושהוא יתלוש לקורבנותיו את האזניים. מכאן והלאה הרוצח נודע בשם ג'ק המרטש.
30.9.1888 - הרוצח מקיים את הבטחתו ותוקף שלושה ימים לאחר המכתב והפעם ברצח כפול. בערך בשעה 12:45 בלילה, יהודי ממוצא הונגרי, ישראל שוורץ, מבחין בגבר כבן 30 עם שפם מכה בחורה ברחוב Berner. הגבר מבחין בישראל מתקרב וצועק לעברו "Lipski", שם גנאי ליהודי, ישראל מסתובב ובורח. גופתה של אליזבת סטרייד, זונת רחוב, מתגלה כרבע שעה לאחר מכן ע"י לואיס דימשץ. שוב, סיבת המוות היא חתך עמוק בצוואר. הסברה היא שג'ק המרטש זנח את ההתעללות בגופה כשהבחין בישראל מתקרב (היהודי גיבור היום?) ולכן החליט לתקוף שוב באותו לילה (אולי לא...).
45 דקות לאחר מכן, בשעה 01.45, השוטר אדוארד ווטקינס נכנס לכיכר Mitre הנמצאת בערך כקילומטר מרחוב Berner כחלק מסיורו השיגרתי. הוא עובר שם כל 15 דקות. אבל עכשיו הוא מגלה את גופתה של קאתרין אדווס. לגופה יש חתך עמוק בצוואר, חלל הבטן נפתח וחלק מהרחם והכלייה השמאלית נלקחו.
1.10.1888 – מכתב שני מגיע לסוכנות הידיעות בו מתגאה ג'ק המרטש ברצח כפול שביצע זה עתה ומתנצל על שלא יצא לו לקיים את הבטחתו לתלוש את אזני קרבנותיו.
16.10.1888 – מכתב שלישי מתקבל במשמר האזרחי של וויטצ'אפל. המכתב נקרא "מהגיהנום" ומצורפת לו חצי כלייה. רופא שבודק את הכלייה מאשר שאכן היא אנושית ושמאלית אך באותם ימים לא היה ניתן לוודא שאכן היא של קאתרין אדווס.
9.11.1888 – מארי קלי נרצחת בביתה שב Miller’s Court. מקרה זה הוא יוצא דופן מכמה סיבות: הנרצחת היתה בת 23 במותה כאשר הנרצחות האחרות היו בסביבות גיל ה 40, והרצח התרחש בתוך דירתה של מארי - מארי אירחה לקוחות בדירתה ולא ברחוב. עובדה זו חשובה שכן ההתעללות בגופתה של מארי נמשכה כנראה שעות, ולכן עדים מזירת הרצח מתארים אותה כבית מטבחיים.
ואחרי מסכת אירועים מרנינת נפש כזו, נעבור קצת לזוויות היהודיות של סיפור ג'ק המרטש:
רוב עדי הראיה היו יהודים. החל מישראל שוורץ המסכן ועד שלושת העדים שראו את קאתרין אדווס מתגפפת עם גבר משופם בשנות השלושים לחייו בכיכר Mitre זמן קצר לפני מותה.
ג'ק המרטש לקח את סינרה המגואל בדם של קאתרין אדווס וזרק אותו ברחוב Goulston. ליד הסינר נמצאה כתובת גראפיטי טרייה: "The Juwes are the men that will not be blamed for nothing". הכתובת יכולה לרמז שהאשמה לרציחות תלויה ביהודים. מפקח המשטרה צ'ארלס וורן דאג למחוק את הכתובת עד הבוקר שכן הוא חשש מהתפרצות של פרעות אנטישמיות. בימינו זיהוי פלילי היו דואגים לפיטוריו המהירים...
החשוד הראשון ברציחות היה ג'ון פייזר היהודי. הוא היה ידוע ביחסו האלים לזונות הרחוב ונעצר על ידי המשטרה אך לאחר חקירה התברר שהיה לו אליבי לזמני הרציחות והוא שוחרר.
אתרים לתייר המתעניין בג'ק המרטש:
מוזיאון ג'ק המרטש – נפתח לאחרונה על ידי בכיר לשעבר בגוגל. המוזיאון מעורר מחלוקת מפתיחתו וחלק מהמבקרים טוענים שהמוזיאון מהלל את ג'ק המרטש במקום לתת יותר דגש על חיי הקרבנות. עדיין, שווה ביקור ומחיר הכניסה כולל סיור בווייטצ'אפל. כתובת: 12 Cable Street, London.
אינספור סיורים בתשלום שתמצאו בקלות באינטרנט יבטיחו לספר לכם את סיפור ג'ק המרטש. שורה תחתונה, לא הרבה נשאר בווייטצ'אפל מימי ג'ק המרטש ופשוט תשמעו קצת יותר פרטים מהמתואר פה.
המוסד היחידי שנותר על תילו מימי ג'ק המרטש הוא הפאב Ten Bells. עדי ראיה רבים סיפרו שקרבנותיו של ג'ק המרטש בילו את רגעיהן האחרונים בפאב הזה וסברה אחת טוענת שהוא היה בוחר את הקרבן הבא שלו בעודו שותה פה. בנות, לכו לשתות פה, רק אל תעזבו עם גבר משופם שכרגע פגשתן...
